לעתים קרובות קורה שביטוי רגשי, שנאמר בנוכחות מספר רב של אנשים, מקבל משמעות שונה, ולפעמים אף הופך לביטוי קליט. בין ביטויים כאלה שהוצאו מהקשרם נמצא הביטוי "עניבת סטוליפין", שמשמעותו לולאה סביב הצוואר. ההיסטוריה של מקור הביטוי הזה, שקיבל גוון אנטי-חברתי, ראויה באמת לתשומת לב.
משמעות הביטוי
עניבת סטוליפין היא השם המסורתי לחבל המשמש לתלייה. ביטוי זה קשור לפעילותו של פיוטר סטוליפין, אשר זוכה להכרה על ארגון הוצאות להורג המוניות של מורדים בתקופה שבין 1905 ל-1907. לביטוי יש קונוטציה שלילית חריפה, המשמשת להשמצת אישיותו של אחד הפוליטיקאים הרוסים הטובים בכל הזמנים.
הביטוי "עניבה סטוליפין" מזכיר ביטוי דומה אחר בעל אותה משמעות - "עניבות קנבוס". ידוע שחבלים היו עשויים לרוב מקנבוס. מקורו המדויק של הביטוי אינו ידוע, אך הוא נמצא באופן נרחב בסיפורת הרוסית של תחילת המאה ה-20.
היסטוריה של הופעה
הרקע לביטוי הפופולרי מתוארך לשנים 1905-1907, כאשר לאחר המהפכה הרוסית הראשונה פרצו אי שקט במחוזות שונים במדינה, שלרוב מלווה בשפיכות דמים המונית. כדי לעצור את הזוועות, נדרשו צעדי חירום קשים. זו הסיבה שיו"ר מועצת השרים דאז, פיוטר ארקדייביץ' סטוליפין, הנהיג בתי משפט צבאיים. הם יכלו לפסוק את הפשעים החמורים ביותר. בהתחשב במצב המדינה, העונשים הוחמרו. גזרי דין מוות בוצעו לעתים קרובות בתלייה. החלק הליברלי של החברה לא הבין גישה זו.
מצב חירום הוכרז ביותר מ-70% מהפרובינציות. הנחייתו של סטוליפין הייתה: "פחות מעצרים, יותר הוצאות להורג". מאוחר יותר נאמר לו כי הוצאות להורג בירי השפיעו לרעה על הצבא. לכן, הוחלט לבנות גרדום. סטוליפין כונה "התליין", והגרדום זכה לכינוי "עניבתו של סטוליפין".
הצהרה זו נאמרה לראשונה במהלך ישיבה של הדומה הממלכתית ב-17 בנובמבר 1907 (בסגנון הישן). חברי הפרלמנט דנו בנושא מתן סמכויות מורחבות לבתי משפט צבאיים. הדיון הסתכם בהעלבות כלפי אישיותו של יו"ר מועצת השרים דאז, פיוטר סטוליפין.
נציג מפלגת הצוערים, פיודור רודיצ'ב, עלה לדוכן. הוא היה עצבני מאוד, ולכן ביטא את עצמו באופן רגשי יתר על המידה. בנאומו השווה את פעולותיו של סטוליפין לצעדים שנקט הגנרל מוראביוב כדי לדכא את המרד הפולני של 1863. רבים מהיוזמים של המהומות הללו נתלו. פעולות כאלה זכו לכינוי "צווארון מוראביוב". זה מה שהצוער נזכר כשאמר שהמאבק נגד המורדים עלול להירשם בהיסטוריה כ"עניבה של סטוליפין".
ההצהרה התקבלה בהתלהבות רבה על ידי הקהל. סטוליפין עזב מיד את האולם. אחריו הגיע יו"ר הדומה הממלכתית חומיאקוב, ולאחר מכן כל השרים. פיוטר ארקדייביץ' אתגר במהרה את רודיצ'ב לדו-קרב. שניהם היו אצילים, ועל פי קוד הכבוד שלהם, חרפה כזו הייתה צריכה להישטף בדם. הקדט לא החמיר את המצב והתנצל בפומבי בפני ראש הממשלה. האחרון הסכים בנדיבות לסלוח לאיש החצוף, אך לאחר מכן לא לחץ שוב את ידו של רודיצ'ב. פתרון זה של הסכסוך הרגיע את הצירים. עם זאת, המשפט שזרק רודיצ'ב לא נשכח והתפרסם.
מיתוסים ואמת על הרפורמטור סטוליפין
אולי ההצהרה השערורייתית הייתה נשכחת עם הזמן אלמלא זכרו אותה הבולשביקים. הביטוי הנשכני שימש את התעמולה של משמר לנין. "עניבת סטוליפין" הפכה לסמל להוצאות להורג המוניות של איכרים חפים מפשע, שמאחוריהן עמדו השר הסדיסט ופקודיו הדומים. קלישאה אידיאולוגית זו נוצרה על ידי לנין, שכינה את פיוטר ארקדייביץ' לא פחות מפוגרומיסט ותליין שקיבל את מעמדו בזכות התעללותו באיכרים.
על פי סקרים סטטיסטיים, כיום רק 22% מהרוסים יכולים לענות על משמעות המונח "עניבה סטוליפין" ומה ההיסטוריה שלו.
אנשים שלמדו תחת השיטה הסובייטית זוכרים היטב עד כמה ספרי לימוד בהיסטוריה המעיטו בחשיבות תפקידו של סטוליפין בהיסטוריה הרוסית. הם ניסו לצמצם את כל שנות עבודתו הרבות למען טובת המולדת ל"עניבה סטוליפית" בלבד, למרות שבתי המשפט שמו קץ לזוועות של 1905-1907, שבמהלכן נהרגו יותר מ-9,000 אזרחים, פוליטיקאים וחיילים.
ביטוי נוסף קשור לעבודתו החיובית של פיוטר ארקדייביץ' סטוליפין - "כרכרות סטוליפין". הפוליטיקאי ביקש לפתח את סיביר העצומה, ארגן תוכנית ליישוב מחדש מרצון של אנשים שם. זה התברר כמוצלח - תוך מספר שנים, כ-3 מיליון איש עברו לאזורים לא מיושבים. הם הוסעו בקרונות מיוחדים, שבהם מחצית אחת נועדה לבני משפחה, והשנייה, מגודרת בחומת עץ, הכילה בעלי חיים ורכוש שונה.
בתקופה הסובייטית, קרונות אלה שימשו להובלת אסירים למרכז אסיה ולסיביר. לכן, היה צורך לצייד אותם בנוסף במוטות ברזל על החלונות. למרות שינוי השימוש הזה, שם הקרונות בקרב העם נותר זהה.
וִידֵאוֹ
